<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שני</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מצינו דקאמר תנא ושייר, וקאמר מאי שייר דהאי שייר, פ"ק דב"ק (י' ע"א) גבי חומר בבור מבשור, וכן גבי (שם ט"ו ע"א) מה בין תם למועד, ויש לדקדק בריש יבמות גבי חמש עשרה נשים, ובריש קידושין גבי האשה נקנית בשלשה דרכים, ומדקדק מניינא למעוטי מאי, וכן גבי [שבת ע"ג ע"א] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת דייק מניינא למעוטי מאי, ויש תימה דבלא מניינא יש לנו לומר דדוקא קאמר, דאם לא כן מאי שייר דהאי שייר, דהא בכל הני לא ממעט אלא אחד, וגם לא מצי למימר [דביבמות שייר תרתי, צרת ממאנת וצרת איילונית] דלא שייר אלא חדא או צרת ממאנת או צרת איילונית מר כדאית ליה ומר כדאית ליה, ונראה דאי לאו מניינא מצינן למימר דהך או הני דתני ליה תנא, אע"פ שיש אחת או שתים או יותר דלא תני, אבל הנך דקתני חומר בבור מבשור, וכן גבי מה בין תם למועד, וכן כל כיוצא בזה, משמע דדייק בלישניה והוי כמו הלכות ולא פירש הלכותיו למבין, מניינא הוי כמו הנך דלעיל, דכיון דתני מניינא ויליף במניינא, איצטריך לומר הכי דאיכא תרי שיורי, כדמשמע בנזיר פרק ג' מינין (ל"ח ע"ב) מתיב רב פפא ר' אליעזר אומר נזיר ששתה עד אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול ענבים ושתה חייב חמש, אי הכי לילקי שש מכל אשר יעשה מגפן היין, תנא ושייר, ומאי שייר דהאי שייר שייר לא יחל דברו, והא דמקשה פ"ק דקידושין (ה' ע"ב) על מילתיה דרב הונא דאמר חופה קונה, שלש תנן ארבע לא תנן, פריך מכח מאי שייר דהאי שייר. גם מאותה סוגיא משמע דהיכא דליכא מניינא לא שייך למיפרך מאי שייר דהאי שייר, משום דלא דייק ומשייר שפיר אפילו דבר אחד, מדקאמר בתר הכי אלא אמר פפא לא תני מידי חמש, משמע כיון דלא תנא מניינא אלא תנא על כל אחד לא מצי למיפרך מידי, ליתני לוקה מכל אשר יעשה. כל זה חשבתי ונראה בעיני שיטת הספר כך, וה' ברוך הוא יאיר עינינו בתורה ובמצות. והיכא דתנא מניינא איכא למאן דאמר דלא נחית לשיורא, פי"א דתרומות (מ"ב) גבי ושאר כל מי פירות של תרומה רבי אליעזר מטמא משום משקה אמר ר' יהושע לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פטמים אלא אמרו ז' משקין טמאין ושאר כל המשקין טהורים, עכ"ל, ודוק.
<h2>דף ה:</h2>
מצינו דקאמר תנא ושייר, וקאמר מאי שייר דהאי שייר, פ"ק דב"ק (י' ע"א) גבי חומר בבור מבשור, וכן גבי (שם ט"ו ע"א) מה בין תם למועד, ויש לדקדק בריש יבמות גבי חמש עשרה נשים, ובריש קידושין גבי האשה נקנית בשלשה דרכים, ומדקדק מניינא למעוטי מאי, וכן גבי [שבת ע"ג ע"א] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת דייק מניינא למעוטי מאי, ויש תימה דבלא מניינא יש לנו לומר דדוקא קאמר, דאם לא כן מאי שייר דהאי שייר, דהא בכל הני לא ממעט אלא אחד, וגם לא מצי למימר [דביבמות שייר תרתי, צרת ממאנת וצרת איילונית] דלא שייר אלא חדא או צרת ממאנת או צרת איילונית מר כדאית ליה ומר כדאית ליה, ונראה דאי לאו מניינא מצינן למימר דהך או הני דתני ליה תנא, אע"פ שיש אחת או שתים או יותר דלא תני, אבל הנך דקתני חומר בבור מבשור, וכן גבי מה בין תם למועד, וכן כל כיוצא בזה, משמע דדייק בלישניה והוי כמו הלכות ולא פירש הלכותיו למבין, מניינא הוי כמו הנך דלעיל, דכיון דתני מניינא ויליף במניינא, איצטריך לומר הכי דאיכא תרי שיורי, כדמשמע בנזיר פרק ג' מינין (ל"ח ע"ב) מתיב רב פפא ר' אליעזר אומר נזיר ששתה עד אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול ענבים ושתה חייב חמש, אי הכי לילקי שש מכל אשר יעשה מגפן היין, תנא ושייר, ומאי שייר דהאי שייר שייר לא יחל דברו, והא דמקשה פ"ק דקידושין (ה' ע"ב) על מילתיה דרב הונא דאמר חופה קונה, שלש תנן ארבע לא תנן, פריך מכח מאי שייר דהאי שייר. גם מאותה סוגיא משמע דהיכא דליכא מניינא לא שייך למיפרך מאי שייר דהאי שייר, משום דלא דייק ומשייר שפיר אפילו דבר אחד, מדקאמר בתר הכי אלא אמר פפא לא תני מידי חמש, משמע כיון דלא תנא מניינא אלא תנא על כל אחד לא מצי למיפרך מידי, ליתני לוקה מכל אשר יעשה. כל זה חשבתי ונראה בעיני שיטת הספר כך, וה' ברוך הוא יאיר עינינו בתורה ובמצות. והיכא דתנא מניינא איכא למאן דאמר דלא נחית לשיורא, פי"א דתרומות (מ"ב) גבי ושאר כל מי פירות של תרומה רבי אליעזר מטמא משום משקה אמר ר' יהושע לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פטמים אלא אמרו ז' משקין טמאין ושאר כל המשקין טהורים, עכ"ל, ודוק.
<h2>דף טז:</h2>
מצינו דקאמר תנא ושייר, וקאמר מאי שייר דהאי שייר, פ"ק דב"ק (י' ע"א) גבי חומר בבור מבשור, וכן גבי (שם ט"ו ע"א) מה בין תם למועד, ויש לדקדק בריש יבמות גבי חמש עשרה נשים, ובריש קידושין גבי האשה נקנית בשלשה דרכים, ומדקדק מניינא למעוטי מאי, וכן גבי [שבת ע"ג ע"א] אבות מלאכות ארבעים חסר אחת דייק מניינא למעוטי מאי, ויש תימה דבלא מניינא יש לנו לומר דדוקא קאמר, דאם לא כן מאי שייר דהאי שייר, דהא בכל הני לא ממעט אלא אחד, וגם לא מצי למימר [דביבמות שייר תרתי, צרת ממאנת וצרת איילונית] דלא שייר אלא חדא או צרת ממאנת או צרת איילונית מר כדאית ליה ומר כדאית ליה, ונראה דאי לאו מניינא מצינן למימר דהך או הני דתני ליה תנא, אע"פ שיש אחת או שתים או יותר דלא תני, אבל הנך דקתני חומר בבור מבשור, וכן גבי מה בין תם למועד, וכן כל כיוצא בזה, משמע דדייק בלישניה והוי כמו הלכות ולא פירש הלכותיו למבין, מניינא הוי כמו הנך דלעיל, דכיון דתני מניינא ויליף במניינא, איצטריך לומר הכי דאיכא תרי שיורי, כדמשמע בנזיר פרק ג' מינין (ל"ח ע"ב) מתיב רב פפא ר' אליעזר אומר נזיר ששתה עד אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול ענבים ושתה חייב חמש, אי הכי לילקי שש מכל אשר יעשה מגפן היין, תנא ושייר, ומאי שייר דהאי שייר שייר לא יחל דברו, והא דמקשה פ"ק דקידושין (ה' ע"ב) על מילתיה דרב הונא דאמר חופה קונה, שלש תנן ארבע לא תנן, פריך מכח מאי שייר דהאי שייר. גם מאותה סוגיא משמע דהיכא דליכא מניינא לא שייך למיפרך מאי שייר דהאי שייר, משום דלא דייק ומשייר שפיר אפילו דבר אחד, מדקאמר בתר הכי אלא אמר פפא לא תני מידי חמש, משמע כיון דלא תנא מניינא אלא תנא על כל אחד לא מצי למיפרך מידי, ליתני לוקה מכל אשר יעשה. כל זה חשבתי ונראה בעיני שיטת הספר כך, וה' ברוך הוא יאיר עינינו בתורה ובמצות. והיכא דתנא מניינא איכא למאן דאמר דלא נחית לשיורא, פי"א דתרומות (מ"ב) גבי ושאר כל מי פירות של תרומה רבי אליעזר מטמא משום משקה אמר ר' יהושע לא מנו חכמים ז' משקין כמוני פטמים אלא אמרו ז' משקין טמאין ושאר כל המשקין טהורים, עכ"ל, ודוק.
<h2>דף כ.</h2>
מצינו אשה נזכרת בברייתא חולקת עם התנאים כדין תנא, בתוספתא דמסכת כלים פרק א' דבבא מציעא א"ר יוסי בר' חנינא בא ר' יוחנן בן נורי אצל ר' חלפתא א"ל מה אתה אומר בפיקה של מתכת א"ל טמאה א"ל אף אני מטמא אלא שרבי עקיבא מטהר, קלוסטרא ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריא אמרה שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת, וכשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריא, יצאתי מדרך הכוונה אך לחידוש בעלמא להמציא אשה בגבול התנאים.
<h2>דף כה.</h2>
וכדרך הזה לא זו אלא אף זו, שמע התנא שאמר לשון ראשון וכתבו, ושוב שמע מפי תנא אחר חידוש גדול יותר ונראה בעיניו וכתבו כלשון התנא ההוא, אף על פי שלשון התנא הראשון אינו צריך לא רצה לסלקו ממשנתו, וכן זו ואין צריך לומר זו, שמע בראשונה לשון שני וכתבו אע"פ שאינו צריך כלל, למען כי רצה לכתוב דברי התנאים אשר קבץ ואסף, ובפרט הדברים אשר נראו אל רוב החכמים הנקבצים שם. וכיוצא בזה איתא פ"ק דקידושין (כ"ה ע"א) אלא רבי אומר סירוס ולא מיבעיא לשון, בן עזאי אומר לשון אבל סירוס לא, ומאי אף, אקמייתא, אי הכי נקדמיה דבן עזאי ברישא, תנא שמעה לדרבי וקבעה ושמעה לדבן עזאי וקבעה ומשנה לא זזה ממקומה, וכן לא זו אף זו וזו ואין צריך לומר זו למבין. ונראה שכתב הך דאין צריך לומר זו על דרך אלו ואלו דברי אלהים חיים כדאיתא פרק קמא דעדיות (מ"ו), למה נכתבו דברי יחיד בין המרובים לבטלה וכו' עד שאם יאמר אדם דבר זה שמעתי אומרים לו דברי יחיד שמעת, כך, כתב לשון השני שאם ישמע אדם או יראה ברייתא בענין, יאמרו בלשון התנא ששמע רבי בסוף וכתבו שמעת, או שמא יסמכו על אותו לשון שני כדרך שכתב בעדיות (שם מ"ה) שאם יראו וכו' עד יסמכו עליו, ואולי גם בענין לא זו אף זו לא רצה לסלק הלשון הראשון אע"פ שאינו צריך. ועל הדרך הזה סתם ואחר כך מחלוקת ומחלוקת ואחר כך סתם. וכן הא דאמר ורבי היכי סתם הכא הכי והכא הכי, וקאמר רבי ראה דברי פלוני וסתמה וקאמר רבי סתמא אחרינא אשכח עד ומשנה לא זזה ממקומה, שמע זו מפי חכם אחד והדר שמע אחרת מפי אחר וסתמה.
<h2>דף כט.</h2>
מצינו במשנה חייב ואינו אלא מצוה, בקידושין פ"ק (כ"ט ע"א) אביו חייב למולו וכו' עד ולהשיאו אשה, וגרסינן בירושלמי דקידושין (פ"ק ה"ז) מה למצוה או לעכב, שמעינה מן הדא בן גרירוס, אתא לקמיה דר' אמי אמר פייס לאבא דיסבני, פייסיה ולא קביל, הדא אמר למצוה איך תאמר לעכב הוה ליה לכופיה.
<h2>דף מא.</h2>
פעמים שמקשה למה לי רישא מסיפא ידעינן, ומתרץ לא זו אף זו קתני. פעמים שאינו מתרץ כך כגון בבבא אחת, כמו [קדושין מ"א ע"א] האיש מקדש בו ובשלוחו, ומקשה השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא, וגם בברייתא [ב"ק ח' ע"א] גבי מכרן לאחד או לשלושה בני אדם כאחד דפריך השתא לג' בני אדם כאחד וכו'.
<h2>דף עד.</h2>
מצינו דמקשה תנינא חדא זימנא מתרי תנאי, דחד תנא אמר מילתא ואידך תנא אמר בדוכתא אחריתא כי האי מילתא, דמקשה תנינא חדא זימנא, פרק עשרה יוחסין (קדושין ע"ד ע"א) אהא דקאמר מאי בדוקי, אילימא שבודקין את אמו תנינא חדא זימנא ראוה מדברת עם אחד וכו', ומילתא דהכא אבא שאול אמרה ומילתא דהתם רבן גמליאל ור' אליעזר אמרום, והכי פירושא תנינא חדא זימנא כלומר אמאי לא תני להו בחד מקום ולומר התם כן אבא שאול.
